CBTeam at Home עוזר לילדים והורים להתמודד חרדה ומתח תחת טרור

מאמר זה מוקדש להורים שחיים באיזורים הנמצאים תחת איום מתמשך. צוות CBTeam at home וד"ר לילך רחמים מאחלים לכולנו שקט וביטחון.

במדינת ישראל אוכלוסייה גדולה של הורים וילדים עוברת טראומה מתמשכת וחוזרת. מאמר זה מוקדש להורים וילדים החווים אירועים טראומטיים חוזרים ומתמשכים ומספק שיטות שהוכחו במחקרים כיעילים להפחתת מצוקה רגשית וחרדה חרף הטרור המתמשך. 

המשאלה הבסיסית שלנו כהורים היא להסיר כל איום מעל ראשם של ילדנו ולגדל אותם בסביבה בטוחה. הטרור במדינת ישראל הינו מצב כרוני מתמשך ולאחר תקופת רגיעה, חוזר ומכה בנו גל טרור נוסף. גלי טרור מציפים בתחושות חרדה וחוסר אונים ומפחיתים משמעותית את היכולת שלנו לנהל את תפקידנו כהורים. בצל האיום המתמשך, הורים רבים מדווחים על תחושת חוסר אונים ופגיעה משמעותית בחוויית המסוגלות ההורית. בפרט, עולים רגשות תסכול, דאגה, עצב וחרדה לנוכח הקושי לספק לילדים סביבה בטוחה ולהסיר מעל ראשם סכנה ממשית.

חלק גדול מתוכניות הטיפול בילדים ובמבוגרים שעברו טראומה מתמקד בטיפול בשלב הפוסט-טראומתי. טיפול בפוסט-טראומה מתחיל לאחר שהאיום הוסר ומתמקד בסימפטומים הפוסט-טראומטיים (לדוגמה, פלאשבקים, חרדה והימנעות, סיוטי לילה וכדו'). שיטות התערבות וטיפול CBT בפוסט-טראומה כוללות: א) מתן מידע על תגובות שכיחות לטראומה; ב) חשיפה בחיים לטריגרים מעוררי מצוקה (מקומות, אנשים, מצבים) שנקשרו לאירוע הטראומטי שחלף ועדיין מעוררים מצוקה בהווה; ג) עיבוד זיכרון הטראומה. חשיפות חוזרות ומתמשכות מפחיתות מצוקה רגשית ועוזרות לשינוי חשיבה ודפוסי התנהגות פוסט-טראומטיים. על פי רוב, בטיפול CBT בעזרת חשיפה ממושכת וחוזרת לומדים: א) שהחרדה יורדת; ב) האירוע המאיים לא חוזר על עצמו; ג) שמסוגלים לשאת את הזיכרון ואת המצוקה הרגשית מבלי שיגרם נזק. במילים אחרות, חווים התרגלות.

אבל מה קורה כאשר האיום מתמשך? מהן ההתערבויות היעילות במצבים טראומטיים מתמשכים וחוזרים בהם ילדים והורים נחשפים לטרור ולחימה, עוברים פרוצדורות רפואיות פולשניות בעקבות פציעה? הורים רבים מספרים שהם מתקשים לתפוס את עצמם כמגנים של הילדים במצבי טראומה מתמשכים. הורים יכולים להרגיש אשמה, חסרי כוחות, להאשים את עצמם או להרגיש בושה וחרטה. במצבים כאלה קשה מאוד לבחון אלטרנטיבות ולמצוא פתרונות. קורה לעיתים שהורים מגוננים על עצמם בעזרת הפחתה והכחשה של הקשיים של הילדים (למשל, "התגברנו לבד, גם הם יתגברו"). לעיתים קרובות הם עצמם חווים דיכאון וחרדה ומתקשים לתמוך בילדים, בפרט אם הם בעצמם חוו וממשיכים לחוות אירועים טראומטיים לאורך שנים. משום כך, גם הורים זקוקים לתמיכה, אוורור והתערבויות להפחתת מצוקה רגשית.

רבות נכתב על ההשלכות של האיום המתמשך על ההתפתחות התקינה של ילדים ועל שמירה על התקשרות בטוחה עם ההורים והסביבה. אך מה לעשות כאשר אי אפשר להסיר את האיום? המחקר בתחום זה מתפתח והתגבשו תוכניות שמעצימות את תחושת המסוגלות והחוסן של ילדים והורים. הורים וילדים יכולים להיעזר בשיטות לעזרה עצמית להפחתת סימפטומים פוסט-טראומטיים וחיזוק חוסן נפשי, חרף החוויה המתמשכת והחוזר של איום מתמשך (לדוגמא, Cohen, Mannarino, & Murray, 2011; Cohen, et al., 2011). במאמר זה אציע שיטות יעילות מהספרות ומתוך ניסיוני הקליני הרב באזורי אסון בעולם ומתקופות טרור ולחימה בארץ. המחקר והניסיון הקליני הראה שהשיטות שאציג בפניכם מביאות להקלה במצוקה של ילדים ולהעצמה של חווית המסוגלות של הורים החיים בצל טראומה מתמשכת. השיטות עוזרות להורים וילדים: א) לגבש חשיבה מסתגלת ויעילה; ב) להכניס דברים להקשרם; ב) לטיפח תפיסת עצמי רציפה; ג) ולטיפח חוויית מסוגלות חרף חוסר השליטה במצב החיצוני.

שיטות שעוזרות להתמודד עם טראומה מתמשכת:

1. מתן מידע על תגובות לטראומה ושמירה על ביטחון.
2. הגברת מעורבות הורית והקניית מיומנויות להורים.
3. שיטות הרגעה ולמידת מיומנויות וויסות רגשי.
4. מיומנויות התמודדות קוגניטיביות.
5. חשיפות במציאות למזכירי טראומה.
6. עיבוד האירוע/ים הטראומטיים בדגש על:

• הכרה הורית בכך שילדים/המשפחה עוברת אירועים טראומטיים.
• תפיסת פרספקטיבה והכנסת האירועים הטראומטיים לתוך קונטקסט.
• הפרדה בין סכנה ממשית למזכירי טראומה (טריגרים).

מתן מידע על תגובות לטראומה ושמירה על ביטחון

הורים וילדים לומדים על תגובות שכיחות למצב טראומטי מתמשך ושומרים על ביטחון

הורים יקרים, למדו את ילדכם לשמור על ביטחונם ועל תגובות שכיחות למצב של איום. שוחחו על התגובות למצב עם ילדכם. בדרך זו, ילדים יוכלו להבין טוב יותר את עצמם, מה קורה להם. הם יוכלו להבין למשל, שהתחושות הגופניות שהם חשים הן תגובות גופניות לחרדה ואיום, ושהתחושות עצמן אינן מסוכנות. הם יוכלו להפריד את מצבי הרוח והרגשות השליליים מעצמם,במקום לחוות אותם כחלק מהאופי והזהות שלהם. הורים שמשוחחים על רגשות, עוזרים לילדים לתת לרגשות שם ולתקף את רגשותיהם. הם מעניקים לילד חוויה שרואים אותו, מכירים ברגשות שלו ומכילים אותם. מידע על תגובות שכיחות עוזר לילדים להפריד את הסימפטומים מעצמם במקום לזהות אותם כחלק מהעצמי ומהזהות שלהם, ולשמור על חווית לכידות ורצף של העצמי. לדוגמא: "אני ילדה שאוהבת לשחק ויש לי פחדים" במקום "אני פחדנית וכעסנית".

שמירה על ביטחון:

במהלך מבצע צוק איתן הגיע אלי ילד כבן 10 שסירב בתוקף לצאת לרחוב ולהתקלח. הפחד המרכזי שלו היה שלא יוכל להגן על עצמו אם תישמע אזעקה. החלטתי ללמד אותו כיצד להיזהר ולתרגל אתו קונקרטית מה לעשות במקרה שנשמעת אזעקה. בין תרגולי החשיפה שערכנו הילד ירד לרחוב ואני התקשרתי אליו ואמרתי לו שכעת נדמיין שאזעקה פועלת ואני מתחילה למדוד זמן. עליו היה לעלות ולהיכנס לממד. לאחר שמדדנו זמן הוא נרגע משום ששם לב שהוא נמצא בתוך טווח הזמן הבטוח עד לכניסה למרחב מוגן. ביקשתי ממנו להכין מגבת לידו במקלחת ובגדים בממד. כך, אם תהיה אזעקה יוכל לרוץ לממד ולהתלבש שם. בעקבות התערבות קצרה זו הוא החל לצאת יותר לרחוב, לבקר חברים ולשחק בחוץ וגם להתקלח.

עצות ופתרונות קונקרטיים ותרגולם עוזרים לילדים להרגיש יותר שליטה במצב ולהיצמד פחות להורים ולבית. בדרך זו, ילדים לומדים שאפשר לתחום את הסכנה ולהיזהר כשמתבקש. הסכנה אינה בכל מקום, כל הזמן, ויש דברים שניתן לעשות כדי להיזהר ולהתגונן. התערבויות מסוג זה מגבירות את תחושת השליטה והביטחון. חישבו יחד על מקומות שהם בטוחים יחסית, אנשים שאפשר להיעזר בהם בשכונה וברחוב גם במקומות ובזמנים קשים. חישבו יחד מה לעשות כשנמצאים ברחוב ושומעים אזעקה לאן הולכים? למי אפשר לפנות לעזרה? היכן יש מרחב מוגן בסביבה? כשאימא ואבא לא בבית, מה עושים? תרגלו מסלולים ברחוב ומצאו מקומות שבהם יש מרחב מוגן. שוחחו עם השכנים, מי נמצא כשההורים אינם בבית ואפשר לבקש ממנו עזרה?  

ספרו ושוחחו עם הילדים על תגובות שכיחות למצבי איום

תוכלו להתחיל לשוחח עם ילדכם: "מהן התגובות שלנו במצבי טרור ולחימה? האם זה קורה גם לך? ספר לנו על כך אנו רוצים לדעת".

זיכרונות מהאירועים הטראומטיים קופצים לראש בצורת דימויים ומחשבות כשאנו לא רוצים בכך. 

מרגישים מצוקה רגשית (למשל, עצב, כעס, חרדה, בושה) ומצוקה גופנית כשנזכרים (למשל, עלייה בדפק הלב, כאבי ראש וכאבי בטן).

חלומות מפחידים או סיוטי לילה יכולים להיות על סכנה לעצמי ולמשפחה שלי ולפעמים על דברים מפחידים ומדאיגים שקרו לנו. לרוב, מתעוררים מהם וחלק זוכרים.

ביעותי לילה הם חלומות מפחידים עם תחושת חרדה גבוהה מאוד אבל קשה מאוד להתעורר מהם ולזכור אותם, מרגישים מבולבלים וקשה מאוד להירגע, לאחרים זה נראה שהילד ער אבל הוא למעשה ממשיך לישון גם אם הוא צורח או עיניו פקוחות.

פלאשבקים הם זיכרונות שקופצים לראש מבלי שנרצה אותם ומלווים בחוויות חושיות כמו ריח וקול. למשל, נזכרים לפתע בתמונה מתוך אירוע מפחיד של שריפה ומריחים עשן למרות שעכשיו אין שריפה וזה רק זיכרון. לפעמים לרגעים נדמה לנו כאילו זה קורה לנו עוד פעם. 

משחק חוזר שמציג תוכנית מתוך האירועים הטראומטיים. מציגים למשל, בריחה כשנמלטים ממשהו מאיים; בובה באמבולנס. 

עלייה במצב רוח שלילי: כעס, מתח ועצבנות, בושה, חרדה. קינאה וכעס בילדים אחרים ומשפחות אחרות שחווים "חיים רגילים" ואינם נאלצים לעבור את מה שהמשפחה עוברת. כעס על ההורים שלא שומרים עלי או שמגבילים אותי יותר מדי.

ירידה במצב רוח חיובי: מרגישים פחות הנאה ושמחה.

התגברות של מחשבות שליליות על דברים מסוכנים שיכולים לקרות.

פחדים והימנעויות ממצבים, אנשים ומקומות.

חרדת פרידה. פוחדים ש"אם אפרד מההורים משהו רע יקרה לי או להם".

ירידה בריכוז. מנסים ללמוד או לשחק ולא מצליחים מכיוון שהמחשבות נודדות או שנזכרים בדברים המפחידים שקרו.

קשיי שינה. קושי להירדם והתעוררות במהלך הלילה.

התפרצויות זעם ואלימות. מאוד מתוחים ואז מתפרצים. זה כמו מיתר מתוח מאוד של גיטרה שנוגעים בו מעט יותר מדי חזק ואז הוא נקרע.

הסתגרות חברתית ואובדן עניין וסקרנות. פחות מעוניינים במשחק עם חברים ובדברים שהתעניינו בהם.

תגובות בהלה מוגזמות. קופצים מרעשים והלב מנתר ממקומו ודוהר כמו סוס.

תחושת עוררות מוגברת ודריכות יתר. לעמוד על המשמר מתוך פחד שהאיום יחזור וששוב נהיה בסכנה. חושבים שאנו חייבים להגן על עצמנו.  

עיכוב התפתחותי או נסיגה התפתחותית (הופעה של פחדים חדשים וקושי להתגבר על פחדים שאינם תואמים את הגיל הכרונולוגי של הילד). חוזרים לפחד מדברים שכבר התגברנו. לא מצליחים להתגבר על דברים שילדים אחרים כבר עושים בקלות. חוזרים להרטיב במיטה או פשוט לא מצליחים להפסיק להרטיב בלילה.

מידע על טריגרים (מעוררים) מצוקה רגשית וחרדה

יש טירגרים שמעוררים חרדה, בהלה ומצוקה רגשית אחרת כמו כעס, גועל, בושה ומחשבות מדאיגות ועוד. הנה דוגמאות:

רעשים חזקים: אופנוע עובר ברחוב, אזעקת שווא, דלת נטרקת, רעמים בחורף.

מקומות ומצבים: להיות לבד בלי ההורים ("מה אם יקרה לי  משהו רע"?). ללכת ברחוב. לישון אצל חבר. להישאר לבד בחדר כשההורים נמצאים בחדר אחר בבית. להתקלח עם דלת סגורה ולהתקלח בכלל ("מה יקרה אם פתאום תהיה אזעקת אמת"?). כשההורים יוצאים מהבית (מה אם יקרה להם משהו רע?). 

שיטות הרגעה וויסות רגשי

מידע על תגובות גופניות בזמן חרדה ותחושת איום

הסבירו לילדכם על תגובות גופניות במצבי איום ולחץ.

המוח מפעיל מערכות איברים רבות לפעולות בריחה או לחימה. הגוף נערך לחשיבה ולפעולות גופניות, הוא מתכונן לקלוט יותר חמצן, לשחרר יותר סוכרים אל הדם, ואז לשלוח את החמצן והסוכרים אל השרירים ואל המוח. משום כך הלב פועם מהר וחזק ולחץ הדם עולה (מכיוון שהעורקים מתכווצים על מנת להזרים יותר דם לשרירים).

• כלי דם הקרובים לעור ולשרירים מתכווצים (במטרה למנוע דימום במקרה פציעה כאשר נלחמים באמת) לכן חשים קרירות בידיים וברגליים ומזיעים משום שהזעה מקררת את הגוף כשהוא נערך לשחרר אנרגיה.
• השערות סומרות, ולכן חשים ברגישות יתר תנועה ומגע.
• הנשימה מואצת ונעשית פחות עמוקה- לכן חשים נשימת יתר (היפרוונטילציה) וכתוצאה מכך מרגישים עקצוצים בקצות הידיים והרגליים, סחרחורות ולפעמים גם תחושה מוזרה כמו ניתוק מהמציאות. זה לא מסוכן כלל וכלל.
• השרירים מתכווצים ונמתחים, ונערכים לפעולה (לכן מרגישים תחושת כובד ברגליים, כאבי שרירים וכאב ראש). פעילות מערכת הקיבה והמעיים מאטה (לכן חשים בחילה, כאבי בטן ועצירות.
• פחות רוק מופרש (לכן חשים יובש בפה.
• האישונים מתרחבים כדי לקלוט יותר אור (לכן רואים דברים בצורה בהירה מאוד ומרגישים מנותקים.
• בלוטות האדרנל (יותרת הכיליה) שליד הכליות, מפרישות את ההורמון אדרנלין. האדרנלין זורם במחזור הדם ומגביר את פעילותן של המערכות השונות. הוא מעלה את רמת העוררות הגופנית ולכן חשים חוסר מנוחה, עייפות וקושי להתרכז ולישון. 

חרדה אינה דבר מסוכן כלל וכלל וזאת למרות שהיא גורמת לנו להרגיש תחושות לא נעימות בגוף.

נצייר יחד ציור של הגוף, זה יכול להיות תרשים פשוט, שבו נרשום או נסמן בצבע היכן אתה חש את החרדה. למשל: על גבי הראש אפשר לכתוב- כאב ראש או לסמן את הראש בצבע; על גבי הבטן אפשר לכתוב- התכווצויות או כאב בטן, קשי ריכוז, מתח, כאב ראש, הלב פועם מהר, סחרחורת, הזעה, בחילה.

הרפיה

שיטת ההרפיה והאטת הנשימה עוזרת להפחית דאגה, מחשבות מטרידות ומתח שרירי. היא עוזרת להתמקד בהווה (ולא במחשבות מטרידות) באמצעות התמקדות בשרירים ובנשימה. מומלץ מאוד לחזור על אימון זה למשך כמה דקות מספר פעמים ביום, ובפרט פעם אחת לפני השינה (מדובר במיומנות נרכשת, לכן כדאי להתאמן באופן יומיומי). 

דרך אחת היא לקחת נשימה רגילה ולהוציא אוויר לאט לאט. נשיפה איטית וארוכה ולומר בלב את המילה להרגע כל זמן שמוציאים אויר. כך: להרגעעעעעעע 

עיבוד האירוע/ים הטראומטיים וחשיפות בחיים למזכירי טראומה שאינם מסוכנים

נעזור לילדים להפריד בין מפחיד למסוכן לדברים מפחידים שאינם מסוכנים

הורים יקרים עזרו לילדכם להתחבר לקונטקסט ולשאול עצמם שאלות שיעזרו להם להבחין בין סכנה ממשית למצב מפחיד שאינו מסוכן.

לאחר שאירועי טרור ולחימה מסתיימים ילדים ממשיכים לפחד. הם מתקשים לעשות הפרדה ולומר לעצמם שכעת הם יכולים להרגיש יותר בטוחים. כשהמצב המאיים חוזר וגל טרור שוב מציף אותנו, הם צריכים ללמוד כיצד להיות זהירים, אקטיביים ולהגן על עצמם. גם לנו לא פשוט להבחין בין המצבים. לעיתים קרובות טריגרים (מעוררים) שנקשרו לאירועים הטראומטיים מאיימים עלינו למשל: צעקות בבית- הספר או ברחוב. רעשים שדומים לאזעקה. ילדים יכולים להגיב לרעשים הללו בבהלה, חרדה ובכי.

אפשר לעזור לילדים להפריד בין טריגרים למצבים שבהם יש להיזהר ולפעול על מנת להבטיח את שלומם.

כיצד נדע מתי להיזהר ולהגן על עצמנו? כיצד להיזהר ולהגן על עצמנו? רעש של אופנוע מזכיר אזעקה אך הוא אינו מסוכן, כששומעים רעמים הם מזכירים לחימה וטרור. הם מזכירים את מה שמאיים עלינו אך הרעשים הללו לא מסוכנים. נוכל לשים לב ולשאול את עצמנו:

האם כעת יש מצב מלחמה או חזרה על מקרים של טרור? אם כן, אז צריך להיזהר ולהגן על עצמנו.

נביט סביבנו ונבחן האם אנשים מבוהלים ורצים למקום בטוח? עכשיו חורף או קיץ? האם זה הגיוני שיש רעמים?

שוחחו עם הילדים על המצב והסבירו שיש גל טרור. מצד שני, כבו מדי פעם את הטלוויזיה. סיקור אירועי לחימה מגביר את תחושת הבהילות והסכנה. קחו גם לעצמכם הפוגה מחדשות.  

נעזור לילדים להתייחס לקונטקסט. לרוב, ילדים אינם מתעניינים בסיקור תקשורתי. לאחר הפוגה מגל טרור ולחימה הם ממשיכים לפחד ולדאוג שהסכנה מאיימת בכל רגע ורגע במהלך היום והלילה משום שאין להם סימני הזהרה שקשורים לקונטקסט. הורים לעומת זאת, כן קוראים עיתונים ומקשיבים לחדשות ויכולים לצפות מצבים. הורים יכולים לעזור לילדים על-ידי כך שיסבירו להם שהם יספרו להם ויעדכנו אותם מתי צריך להיזהר ומתי אפשר להרגיש שקט יחסי ולהירגע. שוחחו על כך שכעת המצב באמת לא בטוח אבל אפשר להתמודד עם המצב ולהגן על עצמנו מבלי להימנע מכל דבר. הגדירו עם הילדים מצבים שהם בטוחים למדי ושאין צורך להימנע מהם. דוגמאות למצבים בטוחים למדי: להתקלח עם דלת סגורה; לשחק בחדר כשההורים נמצאים במקום אחר בבית; לישון בחדר הילדים; לישון אצל בני משפחה וחברים; לבקר חבר או חברה.  

סיפור ועיבוד הזיכרונות המפחידים והמדאיגים

סיפור הזיכרונות ועיבוד האירועים המפחידים והמדאיגים היא התערבות בעלת חשיבות עצומה עבור ילדים ומבוגרים גם כאשר האיום, הטרור והלחימה ממשיכים. עיבוד האירועים עוזר לתפוס פרספקטיבה ולהכניס את האירועים לתוך קונטקסט; ולהפריד בין סכנה עכשווית ממשית לטריגרים מזכירי טראומה. העיבוד מאפשר תיקוף והכרה בכך שהילד עבר ועובר אירועים מפחידים ומדאיגים; לאוורר רגשות ולתקן מחשבות. כשהורים משוחחים עם ילדיהם הם מופתעים לשמוע כמה הילדים יודעים ומבינים. מצד שני, עולות מחשבות לא מדויקות שילדים יכולים לחשוב בגלל שלא הסבירו להם משום שהם ממלאים את חוסר ההבנה והידע בחשיבה קונקרטית אופיינית לילדים. לעיתים המחשבות שגויות ומגבירות חרדה, אשמה, כעס, בושה ורגשות לא נעימים אחרים. כשנותנים לילדים אביזרים (בובות, משחקים, תחפושות) להציג את זיכרונות ואירועים, עוזרים להם לבטא את מה שהשפה אינה מאפשרת להם לייצג. כאשר מאפשרים לילדים לספר את הסיפור המפחיד ולדבר עליו שוב ושוב, להציג את הזיכרונות המפחידים בעזרת משחק (בובות ואביזרים) וציור:

1. הילדים חווים ירידה במצוקה רגשית וחווים יותר שליטה במצב.
2. הם מפסיקים לפחד מהזיכרון, והסימפטומים החודרניים (חלומות מפחידים, פלאשבקים, מחשבות חודרניות) יורדים.    
3. הורים ומטפלים מזהים מחשבות שגויות שקשורות לאירוע שכבר קרה בעבר ולאירועים בהווה, שמעוררות רגשות חרדה, עצב, תסכול וכדומה. עוזרים לילדים לתקן מחשבות שגויות ולהבין את המצב בצורה יותר מציאותיות. למשל, ילד שחושב שהוא אשם בכך שהתחבא ולא שמר על אחיו. עוזרים לו להבין שטוב מאד עשה ששמר על עצמו ושזו תגובה נורמלית להגן על עצמנו. דוגמה אחרת יכולה להיות ילד שחושב: "לו רק חזרתי מהר הביתה כמו שההורים אמרו לי, זה לא היה קורה". אפשר לעזור לילד להבין שזה המצב, זה לא עונש על דברים שעשה או לא עשה, ואין זו אשמתו.
4. הזיכרון והאירועים המפחידים בהווה נכנסים לתוך קונטקסט של רצף החיים. אלו הם אמנם אירועים מפחידים אך הם חלק מחוויות חיים רבות ומגוונות. 

5. למרות שהאירועים המפחידים ממשיכים להתרחש, כשהורים מקשיבים לסיפור ולחוויות הטראומטיות של ילדים, מכירים במה שהם עברו ועוברים, מכילים ומכירים בחוויות, ברגשות ובקשיים ונותנים להם מקום, הם משפיעים בצורה חיובית ומשמעותית על תפיסתם של ילדים את עצמם ואת האחרים. הורים עוזרים לחבר את ההתנהגות ואת הרגשות של הילד לאירועים שהוא חווה ולתקן מחשבות שגויות, נותנים מידע חשוב ומאפשרים לילד לחוות שרואים אותו ומכירים בקשיים ובחוויות שלו. זה מחזק מאוד את הקשר עם ההורים ואת התפיסה החיובית של הילד את עצמו ואת האחרים.

6. תיאור ועיבוד החוויות הטראומטיות במקום בטוח עם ההורים, למרות שבחוץ האירועים הקשים נמשכים או חוזרים לאחר תקופה מסוימת של שקט, יוצר הזדמנות לעכל, להבין יותר טוב את מה שקרה ואת ההתנהגות שלנו בזמן האירוע, ליצור פרספקטיבה, לעבד רגשית וקוגניטיבית (לעכל את האירועים שעבר) ולהכניס אותם לתוך קונטקסט.
7. עיבוד האירועים עוזר לילדים לעשות הפרדה טובה יותר בין טריגרים לסכנה ממשית כשהם מתארים טריגרים וסכנה ממשית בסיפור הטראומה. עולים טריגרים שיכולים להמשיך ולעורר בילדים מצוקה. למשל, רעשים חזקים. זה עוזר להורים להבין ולחבר לילד את הקשר בין הדברים ולעזור לו להפריד בין אז לעכשיו, בין טריגרים לבין דברים מסוכנים. למשל, רעש חזק יכול לנבוע מטריקת דלת, אופנוע שעובר ברחוב, דפיקה בדלת. ואז לא צריך להסתתר או להימלט. צעקות ברחוב יכולות להיות מסוכנות בעוד צעקות של ילדים בבית-הספר הן טריגר מפחיד אך הן לא מסוכנות. הזכירו לילדכם להזכיר לעצמם "אלו הם טריגרים מפחידים אך זו לא סכנה אמתית" ולהשתמש במצבים דומים בנשימות מרגיעות. 

כשהסיפור של הילדים מתגלה, הורים מקשיבים לפרטים שהם שמעו וראו, ומה שהם ממשיכים לראות ולשמוע. זה יכול להיות מפתיע להורים שחושבים שילדים לא שמעו, או בקושי ראו משהו. קל יותר לחשוב כך מלהתמודד ולעכל עם העובדה שהילדים שלנו נחשפו לדברים קשים. זה מעורר בהורים אשמה שלא הגנו כמו שצריך. ההכרה בחוויות של ילדים היא צעד קריטי בהעצמה של ילדים ובשמירה על חווית הרציפות של העצמי. הסיפור נותן הזדמנות לשבח את הילד ולחזק אותו על דברים שעשה כדי להגן על עצמו ולשוחח על אסטרטגיות להגברת הביטחון של הילדים. למשל, אם ילד מספר על משהו שקרה לו בדרך הביתה, אפשר לחשוב יחד מה הוא יכול לעשות. למשל, לפנות לעזרה, היכן להסתתר, ללכת עם חבר וכדו'.

מקורות

1. Cohen, J.A., Mannarino, A.P., & Murray, L.K. (2011) Trauma-focused CBT for youth who experience ongoing traumas. Child Abuse & Neglect 35, 637– 646.
2. Cohen, J.A., Mannarino, A.P., Kliethermes , M., & Murray, L.K. (2012) Trauma-focused CBT for youth with complex trauma. Child Abuse & Neglect 36, 528– 541.
3. Rachamim, L., Shalom, J. G., Helpman, L., and  Mirochnik, I. (2017). A Developmentally focused cognitive case conceptualization for toddlers and preschoolers with posttraumatic symptoms: A case study of treatment following medical trauma.  International Journal of Cognitive Therapy, 10, 330-345.